השפעה בלתי הוגנת
רקע
רקע
הדין האנגלי – המקור של "השפעה בלתי הוגנת"
המושג של "השפעה בלתי הוגנת" מקורו בדיני חוזים, בדין האנגלי. האנגלים עשו שימוש במושג גם בדיני צוואות. ישנה הבחנה בין 2 סוגים של השפעה בלתי הוגנת.
האחת היא השפעה הצומחת מהנסיבות – כאשר יש יחסי כח בין המצווה לצד ב' אשר מפעיל לחץ המשפיע על המצב המנטלי הנפשי, המוסרי, החברתי ואף המשפטי. השפעה זו קיימת גם כאשר האמצעים להשפעה הם כולם חוקיים באופן מוחלט, שכן התוצאה שגררו הינה בלתי חוקית. כאשר ההשפעה נובעת מתוך יחסי כח נטל ההוכחה יהא על המערער של הצוואה אשר עליו להוכיח כי היא בטלה.
השניה נובעת עקב מבנה ודפוס מערכת היחסים בין שני הצדדים. בסוג זה, המערכת תהא מבוססת אמון המעניקה לצד ב' "עליונות" במערכת היחסים המעניקה את היכולת לקבוע על החלטות. צד זה ישתמש באמונו חסר התנאים של המצווה בו ויגרום לעריכת צוואה תחת השפעה בלתי הוגנת. נטל ההוכחה במקרה כזה יפול על מגן הצוואה.
הדין הישראלי
סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע כהאי לישנא:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
המושג "השפעה בלתי הוגנת" הושאל מהדין האנגלי. אולם, ישנו שוני עמוק ומשמעותי באופן בו החוק הישראלי מגדיר וצופה השפעה שכזו. בדין הישראלי, ככל אין הבחנה בין 2 הסוגים השונים של השפעה בלתי הוגנת ואף נקבע על ידי המחוקק כי נטל השכנוע תמיד יחול על הצד המתנגד לצוואה.
כוונת המחוקק הינה – קיום רצון המת, העקרון המוביל בדיני ירושות. הוא יוצא מתוך ההנחה כי צוואה משקשת את רצון המת מכיוון שהיא מסמך שניתן לשנותו כפי הרצון. לכן, קבועה נקודת המוצא של אי קיום השפעה בלתי הוגנת שכן על המתנגד לצוואה נופל נטל ההוכחה עליה.
בפסה"ד ע"א 423-75 בן נון נ' ריכטר פ"ד לא(1) קבע כבוד השופט ברנזון:
"החזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי-הוגנת אינה מוגבלת לקטיגוריות מסויימות של יחסי אמון. היא חלה על 'כל סוגי יחסים, שבהם יש לאדם אחד שליטה על רעהו' ".
כך, אוחדו בדין הישראל שני הסוגים של השפעה בלתי הוגנת אל תוך אחד כללי.
בדין הישראלי אין רשימה של מבחנים מסוימים הקובעים את הקיום של השפעה בלתי הוגנת – הדברים נבדקים על פי נסיבות כל מקרה לגופו.
השפעה בלתי הוגנת
סעיף 30(א) לחוק הירושה:
"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
השאלה אותה שואלים על מנת לקבוע האם ישנה השפעה בלתי הוגנת היא שאלה ערכית סובייקטיבית שתשובתה נקבעת על בסיס מוסר אישי וחברתי וזאת עקב הכוונה לקיים את רצונו האמיתי של המצווה. ישנו קושי בקביעת המאפיינים של ההשפעה מכיוון שיש צורך להחליט מה השוני בין השפעה לגיטימית לבין השפעה בלתי הוגנת. קיים צורך בקביעת גבול מסויים אולם הגבול לעתים מעורפל ואין ניתן לקבועו בצורה חד משמעית. הרי מטבע האדם להיות מושפע מסביבתו, אך השפעה כזו הינה "שגרתית" עבור כולם. השפעה בלתי מתקיימת כאשר מישהו קובע את "שינוי הרצון" על המצווה כך שלא ישקף את רצונו הטהור והאמיתי ביותר – בהשפעה כזו ישנו מרכיב של אי הגינות. החוק אינו פוסל צוואה אשר נעשתה תחת השפעה ו/או שכנוע של הנהנה ממנה. זאת כמובן אם אלו נעשו ללא לחץ ו/או איום במפורש.
צוואה תפסל אילו לא נעשתה לפי החלטה עצמאית, אישית ובלתי תלויה של המצווה. אם קיים חשש מסוים של השפעה בלתי הוגנת הנובע עקב העובדה שיורשים מסוימים נושלו לטובת אחרים, אין הוא יבטל את הצוואה.
"כדי לפסול צוואה יש להוכיח כי ההשפעה הבלתי הוגנת קדמה לעריכת הצוואה וכי הצוואה הייתה תוצאה של אותה השפעה אסורה". (מתוך ספרו של השופט שאול שוחט "פגמים בצוואות", עמוד 209, המתייחס לפסה"ד העליון ע"א 1729-06 אדמסקי נ' אדמסקי).
קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן לחזק על ידי קיומם של תבחינים שונים: מצבו הנפשי והפיזי של המצווה, מידת חולשתו ותלותו המקיפה והיסודית בזולת, בידודו מאנשים ואופי הקשר שלו עם הנהנה – כל המאפיינים הללו מעידים על מידת השתעבדותו של המצווה אל הנהנה. השפעה בלתי הוגנת נשפטת לרוב יחד עם עוד עילות, גם אם עילת ההשפעה היא אינה מספקת את ביהמ"ש בכדי לפסול צוואה, יחד עם העילות הנוספות יתכן כי הצוואה תפסל – "הלכת החוטים השזורים".